העקרונות המנחים את העבודה בבית הספר היסודי

הילד כיישות מתפתחת

 גישת חינוך ולדורף מבוססת על הניסיון להתאים את תכני הלימוד, דרכי ההוראה ומתודת החינוך לשלבי ההתפתחות של הילד. הצוות החינוכי חותר להגיע אל נפש הילד באופנים ההולמים ביותר את השלב ההתפתחותי בו הוא נמצא. אם נגיש לילד חומרים שאינם תואמים את השלב ההתפתחותי שלו, לא זו בלבד שלא יוכל להפנים את מה שאנו מציעים לו אלא שהוא אף עלול לחוות תסכול, צמיחה בלתי מאוזנת ולחץ רגשי אשר יעכבו את התפתחותו התקינה או יפגעו בה.

תכנית הלימודים, על אף היותה מותאמת לקבוצת הגיל הן בתכניה והן בדרכי ההוראה שלה, מדגישה את שימת הלב המיוחדת שיש לתת לכל ילד בכיתת הלימוד ואת בחינת מקומו האישי ברצף ההתפתחות. 

 לימוד חווייתי אשר פונה אל הילד השלם

 בגיל בית הספר מרוכזים מירב כוחותיו של הילד בבנייה, עיצוב וטיפוח של עולם הרגש והחווייה שלו, של עולמו הפנימי. במקביל מתפתחות כמובן איכויות נוספות כמו החשיבה, המודעות העצמית וכוחות הרצון, אולם אלה מתעצבות בראש ובראשונה מתוך ההתפתחות החווייתית-רגשית ובהקשר אליה.

האמנות משמשת בגיל זה ככלי הטוב ביותר ללימוד, משום שזהו מדיום הפונה לרגש ולחוויה ומזין אותם. כל מקצוע נלמד בהקשר ובהדגש אמנותי. התלמיד זוכה להתנסות רחבה ומעמיקה במגוון רחב של תחומי עשייה אמנותיים. כל ילד מנגן, שר, רוקד, מצייר, רושם ומפסל כחלק בלתי נפרד מתהליך הלימוד.

כדי לתמוך בהתפתחות טובה של חשיבה יצירתית ואינטלקטואלית בגילאים הבוגרים יותר יש לתת בגילאים הצעירים שעות רבות של עבודה עמלנית ואמנותית, עבודה אשר מסייעת להתפתחות החשיבה. מתוך השקפה זו מוקדשות במערכת השיעורים בבית ספר ולדורף שעות רבות המוקדשות למלאכות וביניהן: סריגה, תפירה, ריקמה ועבודות עץ.

בכיתות היסוד אין משמעות רבה להישגיו המדידים של התלמיד: בקריאה, בהבנת הנקרא, בחשבון או בתחומים אחרים. הדגש הוא בחווייה האמנותית בשיעור, בהפנמה מלאת חיים ותנועה של תחומי הלימוד, בהפעלה חווייתית ככל האפשר של מירב צדדיו הגופניים והנפשיים של כל ילד ובקשר חם ואוהב בינו לבין מחנכיו.

 המשולש: מורה-ילד-הורים

השותפים הישירים להוויייה הבית ספרית הם הילדים, המורים וההורים. מקום התלמידים הוא כמובן החשוב ביותר אולם בהתאם להבנתנו את תהליכי התפתחותו ובשלותו של הילד, מעורבותם המודעת בתהליכי עיצוב בית הספר מתרחשת רק בכיתות ז'-ח'. המורה-המחנך בחינוך ולדורף הינו סמכות אוהבת. זוהי דמות המגדירה גבולות ברורים, אך העושה זאת בדרכי נועם ובאהבה. למורה-המחנך מחויבות ללוות את הכתה שנים ארוכות - בדרך כלל עד סוף כיתה ח'. הקשר האישי הקרוב נבנה על בסיס היכרותו העמוקה של המורה-המחנך את תלמידיו. הוא מלווה את התפתחותו של כל ילד כשהוא קשוב לצרכיו ולקשייו, ומתוך כיבוד אישיותו הייחודית. כאשר עבודה חינוכית מנסה ליצור איכויות עמוקות החורגות מעבר להקניית ידע, שיתוף הפעולה בין כל הגורמים המעורבים בחייו של הילד הינו בעל חשיבות מכרעת. בית הספר מנסה ליצור קהילה במובן העמוק ביותר - סביב חייו של הילד ועם כל הגורמים המעורבים בחינוכו.

השתתפות ההורים בחיי בית הספר מתבטאת בכמה מישורים:

במישור החינוכי - בקשר רצוף, הכולל דיווח, שיחות ופגישות עם מחנך הכיתה לפי הצורך, ובהשתתפות באסיפות הורים כיתתיות ואסיפות בית ספריות.

במישור החברתי – בית הספר משתדל ליצור מפגשים ואירועים רבים ככל האפשר שבהם יכולים הילדים, ההורים והמורים לחוות שותפות. בכל כיתה ישנו וועד הורים אשר מסייע למחנך בתכנון וביצוע הטיולים והאירועים השונים.