הגן

מרגע לידתו ועד גיל שנתיים-שלוש רוכש הילד את האיכויות האנושיות העיקריות של האדם: תנועות בסיסיות של הגוף והגפיים, הזדקפות, הליכה וריצה, דיבור בסיסי ויכולת חשיבה מסוימת. מכאן ועד לגיל בית הספר עומד לפני הילד זמן משמעותי של אימון ושכלול של יכולותיו אלה, ותוך כדי כך של הכרת העולם אליו נולד ורכישת הכלים הראשוניים להתמצאות חברתית. בשלב התפתחותי זה הילד עדיין מכוון בראש וראשונה לעבר ההתפתחות הגופנית-פיזית במובנה הרחב ביותר. האדם יוצר בשנים אלה בסיס ותשתית גופנית לכל חייו בהמשך, ומכאן המשמעות העצומה של שנים אלה בהתפתחותו.

מה שבגיל מאוחר יותר, ובודאי בבגרות, יהיה אך ורק רושם נפשי או רוחני, הינו בגיל זה עדיין רושם גופני-פיזי. הרשמים השונים: רשמי החושים החיצוניים, ההתרשמויות הנפשיות שסובבות את הילד, המחשבות והרעיונות של האנשים מסביבו, כל אלה ועוד נטבעים עמוק בגופניותו ומשאירים שם את חותמם. הילד אינו חותם סביבתו בלבד, אולם זהו הגיל בו סביבתו הופכת להיות, לטוב ולרע, לחלק מיישותו, לחלק מגופניותו.
כיוון שמכלול יישותו של הילד בשנים הראשונות לחייו מכוון לצמיחה, גדילה, טיפוח של הגוף וכל הקשור בכך, נבנות ומתפתחות שאר האיכויות האנושיות מתוך הקשרן לגופניות. היכולות הקוגניטיביות וכוחות הרגש והמוסר עדיין קשורים לגמרי לגופניות, נשענים עליה ונבנים מתוכה. ככל שהגוף, התנועה, חוויית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר כך שאר היכולות וכושרי האדם לצורתם היפה ביותר.
הערוץ העיקרי לתפיסת העולם ולהפנמתו בגיל זה הוא חיקוי. החיקוי נובע מכך שיישותו של הילד בשלב זה מאוחדת עדיין עם העולם שסביבה. אנו, כמבוגרים, מבדילים עצמנו מן העולם, מנותקים ממנו במידה רבה ולכן גם עצמאיים וחופשיים יותר ביחסינו אליו. לא כך הילד הרך. הוא נמצא במובן מסוים לא פחות "בחוץ" מאשר "בפנים". הוא אחד עם האנשים סביבו, עם הטבע, עם המתרחש בבית וכו'. תהליך הניתוק מכל אלה ארוך וממושך, קשור לבניית עצמאותו הפנימית ויתרחש בכמה שלבים במועד מאוחר יותר. הילד בגיל זה אינו יכול שלא לחקות את סביבתו, שכן הוא, כאמור, פשוט מאוחד איתה.
דיבורים, מחשבות, הסברים וכל תהליך של למידה וחינוך שנעשה בגיל זה בצורה שכלתנית ורציונאלית אינו מדבר כלל אל הילד. הוא עובר, במקרה הטוב, לידו או מעליו ומונע, במקרה הפחות טוב, את התפתחותם של הכוחות שעליו לפתח. השכלתנות "מקררת" את כוחות הילד, עוצרת את כוחות החיים והתנועה ופועלת נגד כוחותיו הטבעיים. כוחות טבעיים אלו הם כוחות של חיים, תנועה, פעילות, חום וסימפטיה והתמזגות עם כל המתרחש סביב.

על מנת לעבוד עם כוחות אלה עלינו ליצור סביב הילד ועימו אווירה של פעילות, תנועה, משחק מלא דמיון והוויה יצירתית וזורמת. העשייה, לא הדיבורים, עומדת במרכז. על הילד לחוות ולראות סביבו מציאות של עבודה, עשייה ופעילות, כך שיוכל לחקות באופן חיצוני ופנימי פעילות זו. מכאן שהאווירה בגן ובבית ההורים צריכה לעמוד בסימן של פעילות ועשייה. מה שהילד צריך "ללמוד" בגיל זה אינו ידע מופשט על העולם, ובודאי שלא דברים שיכינו אותו לבית הספר, אלא את הצד הפעיל, הזורם, החי והמתהווה של העולם סביבו.
לכן מתרכז המאמץ בחינוך ולדורף בתקופה זו בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחווייה הגופנית. אלה זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר. בגן העובד ברוח חינוך ולדורף שמים את הדגש קודם כל על חינוך זה של צדדיו הגופניים-פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באמנויות השונות, ביצירה ובחיקוי, בחוויות חושים מגוונות מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. בחיקוי ומשחק של עבודות האדם נבנה בצורה היפה וההרמונית ביותר מערך גופו ונפשו של הילד הרך.
מתוך הדברים האמורים לעיל מובן שההשפעה המזיקה ביותר להתפתחותו של הילד בגיל זה היא של אותם דברים ואיכויות שמביאים אותו באורח פנימי וחיצוני לידי עצירה, לידי פסיביות פנימית, ל"קירור" של כוחותיו הפנימיים. אלו הם, בראש ובראשונה, מכשירי המדיה השונים והמשחקים האלקטרוניים לסוגיהם, שמהותם היא כזו שהם פועלים ועושים ואילו הילד יושב ואינו עושה דבר. כך מתדלדלים כוחותיו הפנימיים, חושיו נעשים חד-צדדיים ויכולת החיקוי המופלאה והטבעית שבה ניחן אינה מקבלת עידוד ומתנוונת.