בגיל הגן

ההבדל המרכזי בין הילד למבוגר הוא התפתחותו האינטנסיבית של הילד במישורים רבים לעומת מצב יציב יותר של המבוגר. הילד משתנה, צומח וגדל, מפתח איכויות חדשות ומוליד מתוכו שוב ושוב צדדים ואפשרויות שלא היו שם קודם. גם המבוגר משתנה וצומח, אך לרוב באופן איטי הרבה יותר ובמישורים פנימיים ונסתרים יותר. עולם הילדות שונה מאוד מהותית מעולם המבוגרים. זהו עולם דינאמי, זורם, עתיר שינויים, גמישות והפתעות.

עולם הילדות מדוכא ומודחק לעתים קרובות בתרבותנו. הילדים חיים, לעתים מרגע לידתם, בסביבה שאינה מותאמת להתפתחותם מאחר שהיא מושפעת מעולם המבוגרים, על איכויותיו הקשות, המובנות, חסרות הגמישות, הרוך והזרימה. נקודת המוצא לשאלות החינוכיות הקשורות לגידולו של הילד צריכה להיות הבנתו של עולם ילדות זה. על מנת לגדל את הילד בהתאם לטבעו ומהותו – ולא בהתאם לרעיונותינו ולמחשבותינו אנו – עלינו לחדור לתוך טבע זה, להבינו ולהפנימו. בראש ובראשונה הוא קשור לשאלת ההתפתחות בזמן.

מהו, אם כן, הילד בשנותיו הראשונות? מהם הדגשים של התפתחותו? מה מאפיין אותו יותר מכל? מה מהווה את מרכז יישותו המתפתחת?

עד גיל שנתיים-שלוש רוכש הילד, לרוב על ידי חיקוי הסביבה האנושית סביבו, את האיכויות האנושיות העיקריות של האדם: תנועות בסיסיות של הגוף והגפיים, הזדקפות, הליכה וריצה, דיבור בסיסי ויכולת חשיבה מסוימת. כעת ועד לגיל בית הספר עומד לפני הילד זמן משמעותי של אימון ושכלול של יכולותיו אלו ותוך כדי כך הכרת העולם אליו נולד ורכישת הכלים הראשוניים להתמצאות חברתית. בשלב התפתחותי זה הילד עדיין מכוון בראש וראשונה אל עבר ההתפתחות הגופנית-פיזית במובנה הרחב ביותר. האדם יוצר בשנים אלו מעין בסיס ותשתית גופנית לכל חייו בהמשך, ומכאן המשמעות העצומה של שנים אלו בהתפתחותו.

מה שבגיל מאוחר יותר, ובודאי בבגרות, יהיה אך ורק רושם נפשי או רוחני, בגיל זה הינו עדיין רושם גופני-פיזי. הרשמים השונים - רשמי החושים החיצוניים, ההתרשמויות הנפשיות שסובבות את הילד, המחשבות והרעיונות של האנשים מסביבו, כל אלה ועוד נטבעים במובן מאד עמוק בגופניותו ומשאירים שם את חותמם. הילד אינו רק חותם סביבתו, אולם זהו הגיל בו הופכת סביבתו להיות, לטוב ולרע לחלק מיישותו, לחלק מגופניותו.

כיוון שמכלול יישותו של הילד בשנים הראשונות לחייו מכוון לצמיחה, גדילה וטיפוח של הגוף וכל הקשור בכך, נבנות ומתפתחות שאר האיכויות האנושיות מתוך הקשרן לגופניות. היכולות הקוגניטיביות, כוחות הרגש והמוסר עדיין קשורים לגמרי לגופניות, נשענים עליה ונבנים מתוכה. ככל שהגוף, התנועה, חוויית המרחב והחושים יתפתחו בצורה ההרמונית והשלמה ביותר, כך יתפתחו אחר כך שאר היכולות וכישורי האדם לצורתם היפה ביותר.

הערוץ העיקרי לתפיסת העולם ולהפנמתו בגיל זה הוא החיקוי. החיקוי נובע מכך שיישותו של הילד בשלב זה עדיין מאוחדת עם העולם סביבה. אנו כמבוגרים מבדילים עצמנו מהעולם, מנותקים ממנו במידה רבה ולכן גם עצמאיים וחופשים יותר ביחסינו אליו. לא כך הילד הרך, זה נמצא במובן מסוים לא פחות "בחוץ" מאשר "בפנים". הוא אחד עם האנשים סביבו, עצמי הטבע, המתרחש בבית וכו'. תהליך הניתוק מכל אלה ארוך וממושך, קשור לבניית עצמאותו הפנימית ויתרחש בכמה שלבים במועד מאוחר יותר. הילד בגיל זה אינו יכול, במובן מסוים, שלא לחקות את סביבתו, שכן הוא, כאמור, פשוט מאוחד איתה.

דיבורים, מחשבות, הסברים או כל תהליך אחר של למידה וחינוך שנעשה בגיל זה בצורה שכלתנית ורציונאלית אינו מדבר כלל אל הילד. במקרה הטוב הוא עובר ליד הילד או מעליו, ובמקרה הפחות טוב - מונע את התפתחותם של הכוחות שעל הילד לפתח. השכלתנות "מקררת" את כוחות הילד, עוצרת את כוחות החיים והתנועה שלו ובכך פועלת נגד כוחותיו הטבעיים. כוחות טבעיים אלו הם כוחות של חיים, תנועה, פעילות, חום וסימפטיה והתמזגות עם כל המתרחש סביב.

על מנת לעבוד עם כוחות אלה עלינו ליצור סביב הילד ועמו אווירה של פעילות, תנועה, משחקיות מלאת דמיון והווייה יצירתית וזורמת. העשייה, לא הדיבורים, עומדת במרכז. על הילד לחוות ולראות סביבו מציאות של עבודה, עשייה ופעילות, כך שיוכל לחקות באופן חיצוני ופנימי פעילות זו. מכאן שהאווירה בגן ובבית ההורים צריכה לעמוד בסימן של פעילות ועשייה. מה שהילד צריך "ללמוד" בגיל זה אינו ידע מופשט על העולם, ובודאי שלא דברים שיכינו אותו לבית הספר, אלא את הצד הפעיל, הזורם, החי והמתהווה של העולם סביבו.

לכן, בחינוך ולדורף, מתרכז המאמץ בתקופה זו בעיקר בטיפוח צדדיו הגופניים של הילד, וזאת במובן הרחב ביותר: חוויות החושים, התנועה, שיווי המשקל, יכולות החיקוי הגופני וכל מה שקשור לחוויה הגופנית. אלה זוכים להתייחסות הרצינית, העקבית והממושכת ביותר. בגן העובד ברוח חינוך ולדורף שמים את הדגש קודם כל על חינוך זה של צדדיו הגופניים-פיזיים של הילד. במשחק, בשיר, באמנויות השונות, במשחקי יצירה וחיקוי ובחוויות חושים מגוונות מנסים לחזק ולעודד איכויות אלה. הילדים קודם כל עושים. בחיקוי ומשחק של עבודות האדם נבנה בצורה היפה וההרמונית ביותר מערך גופו ונפשו של הילד הרך.

מהדברים האמורים לעיל מובן שהדבר המזיק ביותר להתפתחותו של הילד בגיל זה הינם אותם דברים ואיכויות אשר מביאים אותו באורח פנימי וחיצוני לידי עצירה, לידי פסיביות פנימית, ל"קירור" של כוחותיו הפנימיים. אלו הם ראשית לכל מכשירי המדיה השונים והמשחקים האלקטרוניים לסוגיהם, שמהותם הפנימית הינה שהם פועלים, יוצרים ועושים והילד יושב ואינו עושה דבר. כוחותיו הפנימיים מתדלדלים, חושיו נעשים חד- צדדיים ויכולת החיקוי המופלאה והטבעית בה ניחן אינה מקבלת עידוד ומתנוונת.