למה בחרנו?

למה בחרנו ללמוד בסמינר לחינוך ולדורף?

 

כתבה סטודנטית בשנה ב' ללימודיה:

לסמינר זומר הגעתי דרך חברה קרובה, שלמדה בשנת המבוא שנתיים לפני שאני התחלתי ללמוד. היא סיפרה לי על קורסים שונים שהיא לומדת ואף הלכנו יחד להצגות של כיתות שונות בביה"ס ולמספר הרצאות. לפני שנתיים החלטתי שאני רוצה ללמוד, והיו מספר אופציות ללימודים עליהן חשבתי. בסופו של דבר בחרתי להירשם לסמינר זומר. חשבתי שתחום החינוך יכול להתאים לי, אך מעבר לכך, הרגשתי שאני צריכה ללמוד משהו שיפרה אותי, שיגרום לי לחשוב וליצור, שיגרום לי להבין את עצמי ואת חיי טוב יותר. רציתי להרגיש שאני מתפתחת לא רק מקצועית אלא גם אישית. תוכנית הלימודים בסמינר נראתה מעניינת ומגוונת מאד, והיא אכן כזו. גם האהבה הגדולה שיש בי לאמנות, והעובדה שבמסגרת הסמינר עוסקים בתחומים שונים של אמנות, גרמה לי להרגיש שזהו הכיוון הנכון.

אני נמצאת כעת במהלכה של שנת הלימודים השניה בסמינר, ומרגישה שמשהו בלימודים ובחוויות שאנו עוברים בסמינר מחזק אותי ועושה לי טוב. אני אוהבת הן את הלימודים התיאורטיים והן את השיעורים המעשיים מלאי היצירה. אני לומדת להכיר טוב יותר את עצמי, את העולם ואת הקשר שבין השניים. אני מרגישה מודעת יותר לעצמי וגם לאחרים, ומתחזקת בי עוד ועוד ההכרה, שהדבר החשוב ביותר שיש לנו בבואנו לעסוק בכל דבר שהוא, הוא מי שאנחנו ומה שאנו מביאים עימנו.

עם תחילת הלימודים בסמינר התחלתי גם לעבוד כגננת בגן בוגרים אנתרופוסופי, וגיליתי שאני אוהבת מאד לעבוד עם ילדים, ושיש משהו בסוג העבודה הזה שמשמח אותי ועוזר לי לגדול.

אני ממליצה בחום על הלימודים בסמינר, לא רק למי שמתכוון לעסוק בחינוך, אלא לכל מי שיש בו סקרנות ורצון להבין טוב יותר את עצמו ואת העולם ולהתפתח כאדם.

 

שרון אשכנזי

סיימה לימודים מלאים בשנה שעברה 

 

כתבה סטודנטית בשנה ג' ללימודיה:

לסמינר החינוך ב"זומר" הגעתי אחרי 11 שנים של הוראה בבתי ספר ממלכתיים – אהבתי את העבודה שלי. הייתי מורה לתיאטרון, וברוב המקרים מצאתי את הדרך להישאר נאמנה להשקפת עולמי, אבל לא תמיד - וזה טבעי.

אותה "השקפת עולם" התגבשה עם השנים - במפגש עם התלמידים, עם החברים להוראה, במפגש שלי עם עצמי ועם החיים בכלל. לא היתה לי משנה סדורה אלא תחושה, או אולי קול פנימי, שכיוונו אותי, ואם הייתי מספיק קשובה – זה עבד נכון.

לעתים, כשהזדמן לי מצב שבו הייתי נדרשת ל"שווק" או להצהיר או להתווכח על השקפה זו, נשמעתי לעצמי קצת זרה, "תלושה". מנסה, באוסף של מלים, להסביר דברים שלא ידעתי להסביר – פשוט ככה חשבתי שזה נכון.

בערב המבוא לסמינר בזומר שמעתי את אורי כהן ורונן האן והם נתנו לי מלים לדברים מוכרים שלא ידעתי איך לקרוא להם. האסימונים החלו לרדת והתחילה להתבהר תמונה, שעד אז היתה מטושטשת מאוד.

כשהתחלתי ללמוד בסמינר התחלתי ללמוד שפה שעוזרת לי להתבטא. מיד ראיתי את ההשתקפות של שפה זו ביומיום שלי, בעבודה ובכלל.

 

הדס זיו

כיום מורה ומחנכת בביה"ס זומר

 

 

כתב סטודנט בשנה ג' ללימודיו:

לפני שלוש שנים, שנתיים אחרי שבתי הגדולה כבר היתה בגני ולדורף, הגיע אימייל לתפוצת כל הורי הגנים ובתי הספר, וסיפר שהחלה ההרשמה לשנת מבוא בסמינר מורים. אימייל דומה, שהגיע מן הסתם גם שנה ושנתיים קודם, נמחק מייד ללא היסוס, אבל הפעם האימייל תפס אותי בתקופת ה"בעצם, למה לא?" שלי, תקופה מבורכת שבה אמרתי לכל דבר חדש "בעצם, למה לא?". וכך החלטתי להירשם לשנת המבוא.

היתה לי גם מטרה ספציפית מאד. רציתי להיות מסוגל לענות תשובה ברורה לשאלה הטורדנית של קרובי משפחה, חברים ועוברי אורח "מה זה בעצם גן אנתרופוסופי?". עד אותה שנה היתה לי תשובה חלקית, שטחית ומגומגמת, וציפיתי שבתום שנת המבוא תהיה לי תשובה שתסתום את הפיות לכל המקטרגים והספקנים. במבחן התוצאה שנת המבוא שלי נכשלה כישלון חרוץ. במקום למצוא תשובה, אבוי, מצאתי רק עוד שאלות.

אולי זאת הסיבה שהמשכתי לשנה ב', כדי לחפש עוד תשובות. ואולי כי מצאתי שרצף השאלות מסמן לי, בעצם, מסלול. מסלול התפתחות, שמאד התאים לי: חשבתי מחשבות שמעולם לא חשבתי, עשיתי דברים שמעולם לא עשיתי, הגעתי למקומות שמעולם לא הייתי בהם. "אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" אומר ד"ר סוס. אז אני יוצא, בכל יום שני ורביעי, לסמינר מורים בזומר (ולא, עדיין אין לי שום כוונה להיות מורה).

 

רומם סרנגה

בוגר לימודי הסמינר

 

 

כתבה סטודנטית בשנה ג' ללימודיה:

שנה ועוד שנה אני יושבת באסיפות הורים, בני הבכור במחזור הראשון של בי"ס "זומר", המחנכת מספרת בעיניים נוצצות על מה שצפוי לילדים השנה ואיך תוכנית הלימודים תהדהד בכל מה שהם עוברים ובאופן בו הם מתפתחים – פיזית, רגשית, מנטאלית ורוחנית.

ואני קולטת שהעושר רב, ואני, בחורה סקרנית ופתוחה, אמא מעורבת ומסורה – יודעת כה מעט על מה שבני עובר. ויודעת עוד פחות מהו המעיין ממנו שואבים מוריו הנפלאים את תעצומות רוחם, שיכלם, ליבם ושלוותם.

הבנתי שיש הרבה מֵעֵבֶר בחינוך הזה. קלטתי שטמון בו גרעין מאיר של התפתחות אישית, הורית וחברתית. שללמוד בסמינר זה כדי לבחור בהוראת ולדורף (אולי...) ובעיקר לבחור לצאת למסע של עצמי והעולם: מצד אחד לגלות עוד רבדים בנפשי, בכוחותיי וביצירתיות שלי, ומצד שני לגלות עולמות רוח טהורים ונשגבים, והכל קשור בהכל.

אני עדיין במסע, הוא כנראה סיפור חיי, ודרך הלימודים אני נעשית אדם טוב יותר, הורה קשוב יותר, ומרגישה חלק מאחדות העולם שאין לה שיעור.

 

תודה על הזכות,

אילה שני

בוגרת לימודי הסמינר