|
| |
חינוך ולדורף מנסה, כאמור, לפגוש את מכלול הרבדים באישיותו של הילד, תוך הקפדה על התאמת תהליך הלמידה והחינוך אל השלב ההתפתחותי המסויים בו הוא נמצא.
בתקופת בית-הספר היסודי, מגיל שש-שבע עד ארבע-עשרה בערך, בונה הילד, על פי תפיסת חינוך ולדורף, את עולם הרגש והחווייה שלו, את עולמו הפנימי. בכיתות א' עד ו'-ז' מכוונים התלמידים נוכח ראייה זו בעיקר אל המישור הרגשי של יישותם. את רכישת הידע, איסוף האינפורמציה, האימון השכלי והלמידה המופשטת מחליפים כאן הפנמה מלאת חיים ותנועה של תחומי הלימוד, הפעלה חווייתית ויצירתית של מירב צדדיו הגופניים והנפשיים של כל תלמיד, וקשר חם ואוהב בינו לבין מחנכיו. |
|
|
חינוך ולדורף רואה את האמנות ככלי הטוב ביותר ללימוד בגיל זה, בהיותה מדיום הפונה אל הרגש ואל החווייה ומזין אותם.
הציור השבועי בצבעי מים, למשל, הינו תהליך עמוק של מתן ביטוי לרגש ושל התבוננות בו. שיעורי האוריתמיה (שיטת תנועה ייחודית של חינוך ולדורף המביאה לביטוי תנועתי צלילי מוסיקה ודיבור) מזמינים למפגש הרמוני של הילד עם עולמו הרגשי-נפשי, הנגינה בחלילית בצוותא הינה פעילות מוסיקלית התורמת רבות גם ליצירת קשר ושותפות קבוצתית-חברתית. הצגות שתכניהן לקוחים מתקופות הלימוד מועלות על ידי הילדים בחגים או בסיומה של תקופת לימוד. הן כוללות בדרך כלל דיקלום, שירה, נגינה, תנועה וריקוד, ומהוות את שיאה של תקופת חזרות מאומצת ונלהבת.
ציור בצבעי מים, כיתה ז' |
|
| ההצגה "המלך ארתור", כתה ו' (הפקה משותפת של ילדי הכיתה, מוריה וההורים):
ההצגה "בראשית", כתה ג' (לרגל קבלת ספר תורה):
האמנות בבית ספר ולדורף אינה מתוחמת בשיעורי אמנות. היא זורמת ומפרה כל שיעור וכל עשייה. בכל תחום נעשה שימוש באמצעים אמנותיים כחלק מן התהליך הלימודי. הציור והרישום, השירה והמוסיקה, הדקלום, התנועה והריקוד מהווים כולם מקור השראה והפרייה לעשייה החינוכית כולה. |
